מה קורה לנו למוזיקה הווקאלית?

מה קורה לנו למוזיקה היהודית? לאחר שעורר סערה בעקבות טורו האחרון באיצקוביץ', מבקר המוזיקה אברהם זלמנוביץ' בטור נוקב נוסף: מה קורה לנו למוזיקה הווקאלית?!>>>

מקהלות. (בתמונה - מקהלת שירה, צילום: צילום מסך מיוטיוב, יח"צ)

בראשית דבריי, אודה ששמחתי לראות את הסערה סביב הטור האחרון שלי העסק בזעם על המוזיקה האלקטרונית, קיבלתי לא מעט טלפונים ממפיקים ואומנים שניסו להסביר, לשכנע. אבל לא - אני ממשיך בדעתי האולי נוקשת כי המוזיקה האלקטרונית היא חלק בלתי נפרד מהרס המוזיקה החסידית.

כעת אני רוצה לדבר איתכם על המוזיקה הווקאלית. משהו מוזר קורה השנה במוזיקה הווקאלית. בכל שנה בימי ספירת העומר ובין המצרים, מתקבלים עשרות מיילים מידי יום עם שירים ווקאלים חדשים. בימי ספירת העומר, עד כה - לא זכינו ליותר משמונה שירים ווקאלים, מקסימום עשרה.

אין לי הרבה מה לומר. זה בהחלט עצוב! מוזיקה ווקאלית היא מוזיקה נקייה, טובה ואיכותיות שמזכירה לנו את למה אנו לא נהנים ממוזיקה עם כלי נגינה ובד-בבד מזכירה לנו שגם מוזיקה בלי כלי-נגינה יכולה להיות איכותית.

כמדומני שבעבר עלה כאן טור על המוזיקה הווקאלית של דוד ברונשטיין תחת הכותרת 'מה עושה לנו המוזיקה הווקאלית', למרות שאני מעט חלוק עליו בתוכן הטור, אני חושב שהתשובה פשוטה - עושה לנו טוב. אם פעם התירו פוסקי הדור לאדם המדוכא אם לא שומע מוזיקה עם כלי נגינה - לשמוע מוזיקה כזו גם בימי הספירה, אם הם היום רואים את האיכות של המוזיקה הווקאלית שיכולה להיות בימינו, לא היו פוסקים פסק זה. (אחד יחיד של טובול בווקאלי ממחיש כמה אפשר ליהנות גם ממוזיקה ווקאלית)

 אני קורא לאומני ישראל, תנו לנו ליהנות ממכם גם בימי העומר.